קורס תזכורת לחיות LYD #2

השיעור התרחש בכמה מישורים, תוך שימוש במספר מדיות שונות, וכלל 3 מורים:

החוקרת המגיבה להתרכז בסיפוק עם העולם, דרך מאבק מוצלח עבור אנשים מוזרים, בביטוי כספי חומרי אחר שקורה רק בשבט

החוקר המגיב להיות מסופק ועסוק במכירת אמונה וסיפורים למי שמוכן לקנות מתוך שיפוט כולל וכוללני

החוקרת המגיבה לנוע בדרכה הייחודית מתוך אהבה עצמית.

חלק ב -

אפשר מכאן לחפש מה לא עובד בנו (אישה 3),

שזה כל הזמן הולך ליצור בנו בלאגן פסימי,

כי אומרים לנו לשים לב יותר לדברים

שנשברים לנו (או שנאפים שלא כהלכה),

ואז אנחנו כמו מפתחים רגשי נחיתות (איות 1).

לעומת כאשר ניתן לנו לתאר

מה גילינו או מה אנחנו יודעות, או מה נבין או מה ההרגשה במה שלא עובד

ואז אנחנו גם יכולות כמו לפתח חוזק -

כלומר לתאר ביסודיות (1) את מה שנתקלנו, נתקלות ונתקל בו (3)

אבל זה לא אומרה שחולשה, היא "רק רעה"

או ש"אנחנו כל הזמן שוברים דברים"

למשל:

שיעור חיים מכאן הוא

שאנחנו שוברים דברים שנועדו להישבר

זאת סוג של חכמה אחרי כך וכך שנים.

כל כך פשוט לגרור ולקחת את ק"ג לכאן ולשם.

זה רק נדמה פשוט - ההבנה והקליטה.

לנסות ולקבל עוגן במחשבות

לסדר דברים כמו אחרים במחשבות

להיות מסקרנת כמו כולם

לדעת מחשבתית מה שאף אחת לא יודעת

וזה אחד מהשיעורים שנמצאים

כמו בתקשורת נקיה וברורה - עם סורגת

לנסות לתקשר מחשבתית בצורה ברורה כדי להתמודד עם העולם

האנרגיה של כליל היא ק"ג של מוזרות.

ק"ג של מוזרות שהיא אפילו לא מכירה.

ק"ג של מוזרות שאסור לוותר עליה

ק"ג של אהבה שאסור ולא ניתן לוותר עליה

ק"ג של אהבה מוזרה שרק מוזרים מסוגלים באמת לקלוט

אפילו בתוך "פעולות של אפיית לחם"

"גידול פטריות"

"שמיעת מוזיקה"

"הקלטת הודעות"

ק"ג יודעת את זה בתוכה

וכמו נותרים שיעורים על פני השטח,

פשוט לתקשר מחשבתית ברור (או להנות מלתקשר כמו לא ברור)

פשוט לתקשר פחדים של אחרים

פשוט לתקשר רגשות ועצבים של אחרים

והכל נמדה עובר בתור ק"ג עדינה שכזו.

שעוצמת השתיקה אצלה - זה כוח בלתי רגיל

זה לא אומר - לא לכתוב ולא לדבר.

זה כמו להמשיך לקלוט,

היבטים מסויימים,

תקשורת כמו ברורה - גברת סורגת - נקייה עניינית ותומכת

ק"ג - הודעות שכאלו כמו לא נכתבות כמעט,

אז בדרך כלל השפה לא ממש נקלטת

אבל דרך ק"ג שתיקה - היא נקלטת ועוד איך נקלטת

ואז גם מי כותב ומדבר מה - וזה חכמה אדירה בתוך ק"ג

להתחבר אל המוזרות והמוזרים

באופן מסויים.

את עושה טעויות, הגוף עושה טעויות,

במתח שנוצר בגוף שלך

בחיבור עם אנשים בהם הלחץ הפיזי אצלך לא עובד כהלכה

באופן שנכנס לחץ לתוך ובאופן שהוא יוצא.

זה אפילו לא "את" שעושה את הטעויות, אלא הגוף, דרכך,

בלהילחם ברגע (עבור הבריאות) עבור משהו (ולשחרר לחץ או לאגור אותו) ולדעת ברגע שמה שאת נלחמת בו - לא עובד,

אבל עובד כהלכה - כשלא עובד.

לדעת שאת מתגרה במישהו או במישהי - יותר לצד הרגשי, מיני, חשמלי,

ואת בנויה להתגרות ולגרות, באופן מוגבר, ובאופן - שלא עובד,

אבל נועד לדעת איזו התגרות לא עובדת

זה המסע הראשוני בחייך,

וזה עובר דרך

שתיקה

תגובה

ואז גם לדבר ולכתוב ולקלוט מה קורה בעולם הצליל והאור.

מאז 2008, ועד 2024, כבר 16 שנה.

וכבר 16 שנה שבאים אנשים ומלחיצים אותך או יתר על המידה,

או פחות מדי.

אבל כבר 16 שנה שאת עם חכמה על לחץ מיוחד שלא עובד

וזה עוד כתינוקת - נותרו עוד בערך 14 שנים, עד גיל 30,

*להמשיך את הבלאגן הזה

אבל מתוך שתיקה פסיבית אל תגובה אקטיבית

עוד מהבקשה שלך ממרלו לקרוא את המפה שלך, כשנתקלת בו,

עוד מסורגת לתת את החכמה שלה כאחות גדולה, בערך, או מישהי שנתקלת בה בחייך,

והם נתקלו בך.

עוד מרופא השיניים ונתניה וחדר המתנה,

וחתול ואיזו וטרינרית,

ולחם וגברת סורגת "אל תקרא לי מחנכת!

אלו שנים גם כמו לדעת פיזית - כמה מאתגר באמת לאהוב את השתיקה ואת התגובה,

וכמה אנשים מסביב לא מקבלים את זה (או כאלו שכן).

וזה כוח אדיר

ק"ג שותקת באהבה

ואז גם מתארת לעולם המון שיעורים שהיא עוברת

זה כמו "אנרגיה אחת" מול "35 אנרגיות נוספות" - המנסות לקחת אותן אליהן.

וכבר 16 שנה של שיעורים, וכל יום ורגע הוא שיעור.

כולל השנים, של לחקור כיצד לשלוט באנשים גם דרך כוח רצון וגם דרך מחשבה

אבל איך זה פועל כהלכה דרכך

כיצד קיים פתרון מאוד לוגי וענייני לפחד האנושי - פתרון מסויים שרק את בנויה לחקור אותו,

מתוך שנים של ניסוי וטעיה (16 וממשיכה לספור)

כי לפעמים הפחד מפחיד יתר על המידה,

ולא בא ממקור השתיקה והתגובה - קיטי גוף

ולפעמים הרצון דוחף אותך לשלוט,

אבל לא מתוך אהבה עצמית

ואלו שלל שיעורים,

כאן,

גם באיזו דלת מסתובבת

בתקשורת המוזרה הזו

בין גברתסורגת לבין מרלו לבין קיטי-גוף והעולם

אם הגעתם עד כאן, קבלו בונוס לפעמים הצלילים הופכים לצורות והחושים מחליפים את עורם אז החלק האקוסטי של חלק א הפך לחלק הנראה של

חלק ג: ***שימו לב להבדל המתרחש בתוככם כשהצליל הופך לתמונה*** *תכנים בתוך (הסוגריים) הם הערות של המתמלל (השופט העסוק בעצמו) *

קיטי גוף ק"ג:

סורגת, למה את מתכוונת כשאת אומרת "מה לא עבד"?

כי הכוסמין יצא בסדר חוץ מהעובדה שפשוט לא סמנו לא מלח .

פשוט, אני מרגישה שאנחנו מתפיחים אותם יותר מדי.

נגיד, העניין הזה שאמא אומרת:

"הלחם נפתח"

אני לא חושבת שזה דבר רע, אבל יכול להיות שזה קשור לזה.

אממ.. .

אני פשוט הייתי רוצה שיום אחד...

זה לא קורה פשוט כי אין מי שיעשה את זה.

את מבינה?

צריך להכין ת'לחם בבוקר, מוקדם בבוקר.

נגיד, באיזה 9, ואז, באיזה 4 ...

כאילו, ואז אוקיי, סבבה, מסיימים שלבים ראשונים.

כשנכנסים להתפחה הראשונית, הראשונה,

- לשים שעון מדויק של 6 שעות.

- אחרי 6 שעות לאפות... להכניס לתבנית

- אחרי שעתיים לשים בתנור

כאילו לעשות מדויק הכל לפי הזמנים

ואז לראות איך הבצק מתנהג.

מרגיש לי אחרי שמוציאים אותו, אחרי התפחה ראשונה,

כשאנחנו משאירים אותו בחוץ, ואז מעבירים אותו למקרר,

ואז מוציאים אותו עוד פעם,

אני מרגישה שזה שובר אותו כזה, ושהוא מתבלבל .

גברת סורגת ג"ס:

מעולה!

העיקר שאת שמה לב,

מה עובר עלייך תוך כדי התהליך הזה.

אם יוצא לכם לעשות את זה, אז מגניב.

אם לא יוצא, גם מגניב.

ותוך כדי את עדיין ממשיכה לראות

"מה קורה"

ואיך את מפרשת את זה,

ובעיקר לשים לב ----מה לא עובד ----

וזה משהו שבא לך טבעי לראות מה לא עובד.

גם אם איזה רק איזה תחושה או.. .

אה...מ

האמת, בסוף ההודעה האחרונה ממש הנפשת את זה

מאוד יפה,

בתור,

הלחם שמרגיש כל מיני דברים.

אז מוזמנות להתנסות בזה.

לראות איך זה משתנה מפעם לפעם

וכל פעם לספר אחת לשניה מה לא עובד,

ולראות פעם הבאה מה אתן עושות אחרת.

מה שאמרתי בקשר ללחם קודם,

בגדול, הדבר הכי חשוב שיש להפנים, אולי,

בקשר ל 1-3 , שאנחנו מתנסות.

אנחנו מגלות מה לא עובד.

יכול להיות שבסופו של דבר מרוב שראינו מה לא עובד

נתקל גם במשהו שכן עובד, אבל זה לא חשוב.

חשוב ש...נחיה בשלום עם כל מה שלא עובד,

ונהנה מהתהליך.

בעצם... ה 1-3 זה אומר ש 1 זה האישיות שלנו וה 3 זה הגוף.

הגוף חי את החיים.

הוא זה שנע בעולם החומר והתנועה שלו היא תנועה

שהיא נתקלת בדברים.

כל הזמן נתקלת בדברים (הודעות חדשות בווצאפ)

אז למשל, כל מי שבגוף שלישי רוב הסיכויים

שהוא ישבור,

(למשל מנורה שתלויה על הקיר ונשברת

כשהוא מזיז דלת של ארון וכאילו "לא שם לב" -

טעות קסומה של - שברי זכוכיות - א.ל.י )

ככה בעצם מגלים מה לא עובד,

וחשוב ש... נקבל את הטעויות האלה,

כבדיוק מה שהן.

תהליך גילוי,

של מה לא עובד,

ולאו דווקא טעויות או שגיאות

וזה משהו שבחברה שלנו

מאוד מאוד קשה לקבל,

שאנחנו טועים,

כי לוקחים את הטעות באופן אישי,

ומזדהים איתה (באיזה משהו) כאילו זה אומר עליי משהו:

"אני לא מספיק טובה

אני לא מספיק חכמה

אני מספיק מוכשרת

אני לא מספיק רגישה

אני לא מספיק בריאה

אני לא מספיק WHATEVER "!

"לא מספיק מה שזה לא יהיה,

ולכן דברים לא עובדים לי"

וזה לא המצב. דברים לא עובדים,

כי את אמורה לגלות מה לא עובד,

והטריק הוא אצל גנרטורים כמוני-כמוך ,

זה להגיב לדברים,

וברגע שהתנועה מגיעה מתוך התגובה של הגוף

ולא מתוך המחשבה, אז כל התהליך הזה של הגילוי

הוא נהיה

מאוד מאוד מספק

ועוזר לנו לשמור אופטימיות

(או לא)

יכול להיות שבסופו של דבר מרוב שראינו מה לא עובד

נתקל גם במשהו שכן עובד (אופטימי), אבל זה לא חשוב (פסימי).

חשוב (אופטימי) ש...נחיה בשלום עם כל מה שלא עובד (פסימי),

ונהנה (אופטימי) מהתהליך.

(לכן זה עוזר לנו ----לשמור על הפסימיות!----

ולא לנסות להיות אופטימיות)

לעומת זאת,

אם אנחנו נעות בחיים מתוך איזה מחשבה על

"מה אנחנו רוצות לעשות

עם מי אנחנו רוצות להיות

איפה אנחנו רוצות"

מחשבה שמנסה לקבוע מה ואיך לעשות

ולא מתוך התגובה של הגוף

הטעויות עדיין יקרו,

ועדיין נתקל בהמון המון דברים שלא עובדים,

אבל זה יהיה הרבה מתסכל,

וזה יגרום לנו להיות הרבה הרבה יותר פסימיות,

והמון תחושה של קורבנות,

שאם תסתכלי ככה באופן, כמה שאפשר,

בכל זאת, אמא שלך.. .

אמא שלך יש לה איזשהו תדר מאוד מאוד מסויים

של קורבנות.

של מישהו אחר אשם בזה "שלא טוב לי",

וזה מאוד מאוד אופייני לקו- 3 שחי לא מתוך תגובה של הגוף .

הוא הופך לחיות בתוך תדר של קורבנות.

"דברים לא עובדים לי וזה האשמה של מישהו אחר"

וזה מביא המון תחושה של חוסר אונים גם.

אז לך יש את האפשרות בתוך בן אדם צעיר שרק מתחיל ,

או בת אדם, או בת חווה צעירה,

שרק מתחילה את המסע שלך בחיים האלה,

להתנסות.

ממש לראות איך זה עובד לך,

לנוע ,

לקבל החלטות,

מתוך להגיב מהבטן שלך,

מהגוף שלך ,

למה שמגיע אלייך,

ולראות

"האם את מוצאת שם איזושהיא התנסות"

שהיא גם מלאה בטעויות,

גם אם היא מלאה בטעויות,

אבל היא +מספקת+ אותך.

והעניין של ה- 1 בכל הסיפור הזה,

שהאישיות שלנו, שזה דווקא מה שאנחנו יותר מזדהות עם מי שאנחנו,

שאנחנו חושבות שאנחנו, שזה האישיות המאוד חוקרת הזאת,

שאנחנו כל הזמן רוצות לגלות את היסודות,

וללמוד את היסודות של איך הדברים פועלים,

כי זה עוזר לנו להתמודד עם הפחדים הכי בסיסיים על העולם,

ועל החיים, ואם אנחנו, יהיה לנו יסוד, בסיס יציב, אז יהיה פחות פחד,

ו.. .

החיים הם בדיחה מהלכת. כן ?

תחשבי רגע על אישיות (איות) שמאוד רוצה שיהיה לך בסיס ( 1 ) יציב ( 1 )

וגוף (אישה) שכל הזמן נתקל (3) בדברים שלא עובדים ( 3 )

אז, כאילו, הבדיחה היא על חשבוננו.

אנחנו יכולות להנות ממנה בדרך,

כשאנחנו מגיבות מתוך הבטן שלנו ,

ונתקלות בתוך כל הדברים שלא עובדים,

ולומדות ,

ממש יוצרות לעצמנו בסיס,

שהוא בסופו של דבר,

בסופו של דבר אני מדברת איתך אחרי גיל 50 ,

ההבשלה,

תהליך ההבשלה (53-42) האנושי הוא ארוך,

הוא לוקח זמן.

זה משהו שאת עוד בחיתולים (קיטי חתולים) שלו ,

ואני אפשר להגיד בבית ספר יסודי.

אמא שלך היא כבר, אהם, באיזה שלב שמסיים את גיל ההתבגרות

בתהליך הזה,

של לבנות איזשהם יסודות ברורים.

אז, אהם,

ה- 1 הזה כל הזמן יחפש את היסוד הזה

של ללמוד ולחקור לעומק .

עכשיו, הלמידה והחקירה הזאת היא לאו דווקא

מחשבתית מנטלית לוגית,

אלא זה משהו שקורה תוך כדי שאנחנו נעות בחיים שלנו ,

מתוך תנועת הגוף (אישה),

באופן אוטו-מטי הלמידה שלך והחקירה שלך מתרחשת,

מבלי שאת עושה שום דבר.

אהם. (אה -אה, אהה, מממ)

ואני בטוחה( 1 ) שאת יכולה כבר לראות את הדברים האלה.

יש לך, אה.................... אהם.

התבונות מעמיקה על החיים.

-----------בעיקר את עם עצמך-----------

( 10-34 - ----שתיקה---- אוהבת להיות עם העוצמה להגיב בעצמה מקולות הבטן -

קולות הבטן - סימן לעצמאות הפיזית)

(צפיה רוב הזמן בשתיקה לכדי נשימה)

(צפיה בחלק מסויים, מאוד מסויים, של פשוט לדבר או לכתוב למישה ו

מילה אחת, פשוט, משפטים, מורכב - כבר מאז 2008 , 2012 , 2016 , 2020 , 2024 .)

------

אבל גם סביבך, כמה שזה נכון לך לגבייך,

ולכן אני בטוחה, שאת כבר יכולה לשים לב לדברים האלה,

של איך התודעה שלך פשוט קולטת דברים

ומעמיקה בהם,

מבלי שאת עושה איזשהי פעולה אקטיבית,

מנטלית או פיזית, לא משנה.

ו... .

היה עוד משהו.

אה!

דבר מאוד חשוב לגבי 1-3 ,

שאנחנו מאוד מאוד מרוכזים בתהליך האישי שלנו .

הרבה פעמים, אני מכירה את זה מעצמי,

ממש ממש טוב ,

שאני מאוד רוצה להגיע לאחר,

אני מאוד רוצה להשפיע על האחר,

להעביר לאנשים סביבי,

את מה שלמדתי,

את מה שאני יודעת,

ואז אני מנסה לדחוף את זה בכל מיני דרכים (אהם אהם).

זה מאוד ברור לי בחיים שלי,

וזה... הרבה פעמים הניסיון של המיינד שלנו

לקחת אותנו רחוק מה - 1 הזה לתוך משהו אחר,

כשבעצם ה- 1 הוא מאוד עסוק בעצמו (במיוחד את),

ה 1-3 , בכלל, אנחנו מאוד מאוד בתהליך האישי שלנו,

ואז גם הניסיון שלי להעביר לאחר כל מיני דברים,

זה לא כי אני רואה אותו בתור מי שהוא,

אלא זה מתוך איזה ניסיון אישי שלי ,

להוכיח (או לשחרר האחזות, או להפתיע, או שלל מילים) ,

לעצמי ,

איזה משהו בתוך הבלאגן האישי שלי,

ולרוב זה לא נכון ,

ולרוב זה לא מתקבל,

ואנשים לא באמת מקשיבים לי,

או לא באמת מפנימים,

או לא שומעים אותי בכלל .

וזה חוויה שאני מאוד מאוד מכירה מהחיים שלי.

לעומת זאת, כשאני ממתינה

(להגיב להתרכז ולשבת על התחת שעות, ימים, שבועות,

חודשים, שנים) שמישהו יבוא אליי,

ו... אה.... ייתן לי את האפשרות להגיב,

בדיוק כמו שעשית עכשיו.

אם אני מגיבה לספר לך על 1-3 .

אם הייתי יושבת אצלך בבית,

וכליל עכשיו מסתובבת חצי -ישנה,

ונורא בא לי לספר לה על 1-3 ואני אומרת לה

"כליל, בואי תקשיבי, יש לי משהו חשוב לספר לך!"

(צחוק בעבודה!)

כליל לא הייתה שומעת את זה.

(אלא אם כליל קיטי-גוף (ק"ג) כן מגיבה למשפט הזה:

"כליל, בואי תקשיבי, יש לי משהו חשוב לספר לך!"

ויכול להיות תנועת הגוף לוקחת לשמוע מה חשוב לספר,

וכליל ק"ג קולטת את הגוף לוקח אותה לשם - והימור פרוע

שזה אכן קורה... אבל לא אם זה הכרח לשמוע מה חשוב לספר לך

ומחייב אותה, אלא אם כן...)

(כלומר, לא להמשיך רק לעגן ולבסס את התקשורת

המחשבתית כמעט אך ורק בשאלות כן-לא ברורות, לוגיות,

חד משמעיות, של כן ולא - זה עולם צר מאוד ומגביל

המון תפיסות אחרות, ועד שכבר ניתן כזה בטחון

לשאלות כן-לא, מאוד לוגיות, רציונליות ,

קשה ביותר לקבל בטחון מיריעה רחבה של תפיסות אחרות(

("עכשיו, הלמידה והחקירה הזאת היא לאו דווקא

+++מחשבתית מנטלית לוגית---

אלא זה משהו שקורה תוך כדי שאנחנו נעות בחיים שלנו ,

מתוך תנועת הגוף (אישה),

באופן אוטו-מטי הלמידה שלך והחקירה שלך מתרחשת,

מבלי שאת עושה שום דבר." )

(א.ל.י - מה לא עובד בעולם השאלות והתשובות והיסוד המגניב

רק בצד המחשבתי של כל זה... והצד הפיזי של הפקת צליל מהפה,

או תיפוף עם אצבעות על מקלדת, או עט-עיפרון על דף).

זה לא היה באמת נכנס לתודעה,

אבל עכשיו,

מתוך איזשהו שיח בינינו,

את הגבת --לשאול אותי--- (גמל )

ואני הגבתי --לספר לך---(כלב)

(אשלית הבטחון המנטלי, אג'נה, מלונה וכלב ותשובות,

הממתין לנאקות גמל ,

של להאחז בתקשורת מסויימת,

מאוד מסויימת

מחשבתית - והצד המחשבתי הצר

המספר על כך)

ואז נוצרה פה איזשהיא תקשורת הדדית,

מתוך תגובה למשהו שנתקלנו בו ,

שזה בכלל התחיל

מה... .

(תגובה ללחם)

לחם

שאמא שלך

(הגיבה ו... )

צילמה

לנ ו

בתנור.

אוקיי?

(צחוק בעבודה)

וזה העניין.

זה בסדר, שאנחנו תקועות בחיים של עצמנו.

זה שיעור חיים שלי היה מאוד חשוב ללמוד.

אני לא יודעת כמה זה רלוונטי לך,

אבל אני בטוחה שיש בזה משהו שהוא רלוונטי.

ה 1-3 הוא מאוד מאוד בתוך עצמו,

בתוך התהליך שלו

(לסרוג עבור הניסוי והחקירה,

להכין תמיסות עבור הניסוי והחקירה,

לשחק עם הלחם, עבור הטעות והלמידה,

להוליד ילדים, עבור הטעות והלמידה,

לתמלל הודעות ווצאפ - מצליל לאור לכליל ולכולנו עצמנו - עבור השבר והיסוד)

של ההתנסות והגילוי, והחקירה, ולראות מה לא עובד,

וגם לא.... בסופו של דבר.. .

לא לעצור את עצמנו (כאשר מתמללים הודעות וצוחקים בעבודה,

או מלנכולים לבד במיטה, או לוקחים חתולה לדיקור סיני) ,

כשמגיעה התנועה,

ל... לבטא את מה שלא עובד.

רוב האנשים לא אוהבים לשמוע

שהם עשו טעות,

או שאת עשית טעות,

או שיש משהו שלא עובד פה

(מרלו לא עובד פה

גברתסו לא עובדת פה

כליל קיטי-גוף ק"ג לא עובדת פה

אמא הלו-אין דלעות קדושות מעונות לא עובדת פה

מרום הבוסית לא עובדת פה,

מרלו יסודי בלא לעבוד פה,

גברתסו יסודית בלא לעבוד פה,

כק"ק יסודית בלא לעבוד פה,

א"ד יסודית בלא לעבוד פה,

מ"ה יסודית בלא לעבוד פה.

1-3 - סבתא יסודית כשהבת לא עובדת)

אבל האמת היא שיש המון המון המון המון המון המון

דברים בחיים שלא עובדים,

ואם אנחנו כן נשים לב אליהם,

וכן ניתן להם את המקום הראוי,

תהיה לנו אפשרות אש-קרה ללמוד מאה טעויות אלה,

אהם

ואם תהיה לנו אפשרות ללמוד מהטעויות האלה,

אנחנו לא נצטרך (מספק) לחזור עליהן שוב ושוב ושוב (מתסכל)

נוכל ללמוד מטעויות חדשות (מספק)

עד שמה שזה לא יהיה, אהם,

יהיה אהם, מספיק משוייף (3)

בשביל שהוא יעבוד חלק ( 1 )

אולי לא חלק לגמרי (3)

אבל חלק יותר ( 1 )

ולכן המקום הזה של הטעויות והשגיאות

הוא מאוד מאוד חשוב.

לאפשר לעצמנו לעשות אותם (אותן)

לא לקחת את זה באופן אישי

וכן לשתף כשמגיע הזמן

הנכו ן

עבור 1-3 זה לא ששאר האנשים לא קיימים.

יש להם תפקיד בחיים שלנו ,

אבל הם יותר כמו תפאורה,

כשממש הזרקור של כל ההצגה הזאת

מופנה אלינו .

כל הזרקור הפנימי של האישיות שלנ ו

מופנה אלינו באור כזה מאוד ברור וחד

ויש לנו את היכולת של ממש לקלוט את התהליכים הפנימיים

הקורים בתוכנו, אינטרוספקציה קוראים לזה באנגלית .

התבוננות פנימית אני מתרגמת.

אז היכולת הזו אצלנו היא מאוד מאוד גבוהה.

אולי הכי גבוהה ביחס לשאר בני האדם בעולם.

היכולת שלנו לראות את עצמנו מבפנים ,

ואז בעצם כל שאר האנשים מסביב הם סוג של תפאורה .

תפאורה, ניצבים, שחקני משנה בהצגה הזאת של החיים

שלנו.

אז יש להם משמעות ותפקיד, אבל הם באמת משמשים יותר

ככלי שדרכו אנחנו רואים את עצמנו .

אהם.

זה משהו שהוא מאוד שונה לגבי אנשים אחרים.

אז כל העניין הזה של קהילתיות ושל ביחד, ושל כולנו אחד,

אוקיי. בסדר.

ברמה מסויימת כולנו אחד, אבל גם כולנו אינדיבידואלים

יחידים, פה בתוך החיים האלה,

וזה יש משהו, שנקרא אנוכיות מוארת (צחוק בעבודה).

Enlightened selfishness

שזה בעצם כמו שאת אומרת, אהם,

להיות קודם כל אני בחיים שלי, בתהליך שלי, זה הזרקור שלי,

ורק אחר כך כל שאר העולם.

לא מתוך איזשהו מקום של רמיסה של האחר, או חוסר

אכפתיות אלא באמת, קודם כל החוויה שלי כאן.

זה, כן, הפח הזה שנשמע שדנה נופלת עליו של לנסות

להשפיע על העולם בלשנות אותו, גם אני, נופלת בו.

היום הרבה פחות, אבל עדיין נופלת בו, ונפלתי עליו מאוד חזק

במשך הרבה מאוד שנים מחיי.

עבורי, זה היה מאוד מאוד משחרר, אהם, לשחרר, את הדחף

הזה של לנסות להשפיע על האחרים בלשנות את העולם.

זה משהו שדחף אותי הרבה למקומות שלאו דווקא היו נכונים

לי להיות בהם.

זה גרם לי להוציא הרבה מאוד אנרגיה ו... ללכת בעצם מה

שנכון לי.

נגיד, מה שנכון לי באמת ,

ואני בתהליך שלי ראיתי את ההתנגדות שזה יוצר בתנועה שלי

בחיים ולמדתי לשחרר עם הזמן.

אז, אה... גם דנה היא כמוך וכמוני.

1-3 הזה,

וקודם כל זה אנחנו בתוך התהליך שלנו, ואם בדרך יוצא לנו

במקרה להיתקל במישהו שמתוך ההתנסות שלנו זה איכשהו

תורם לו, אז וואלה, מגניב, ומתוך הדבר הזה, גם לנו יש את

האפשרות של לראות איך האינטראקציה הזאת שהטיבה לו,

בעצם משפיעה עליי (צחוק בעבודה).

זה כאילו הפוך על הפוך על הפוך.

איך בזה שהשפעתי על מישהו אחר בחיים שלו, מה קרה לי

בתוך הדבר הזה, והתודעה שלנו תמיד תחזור לנקודה הזו של

"מה קרה לי בתוך הדבר הזה".

כי ככה אנחנו בנויות. זה הכל. זה לא טוב או רע, זה פשוט ככה

זה.

אהמ.

שתיקה.

נשימה.

יש לך הרבה כמו שאמרתי קודם, הרבה הרבה כל ההתבוננות

שלך בחיים, ואני שוב נזכרת שאת בת 16 . משהו כזה?

אז יש לך עוד לפחות 15 שנים של החיים יטלטלו אותך לכאן

ולשם לפני שתדעי לאיזה מקום של התבוננות אחורה, קצת

יותר מאסיבית.

אז אולי בנקודה הזאת אני, שוב, אני מסתכלת אחורה, ואיפה

אני הייתי ומה אני עברתי, איך החיים טלטלו אותי, מגיל 15 עד

גיל 30 , וזה היה חתיכת טלטלה.

אולי באמת זו הייתה התקופה הכי מטלטלת בחיים שלי, ואולי

מה שאני מנסה לומר, זה שאני מאחלת לך שתזכרי את כל מה

שאת רואה עכשיו, גם בשנים הבאות, גם כשיבואו המון

ריגושים, והם יבואו, בין אם בתחום המיני או הרגשי, וזה, עבורי,

זה היה חתיכת לונה פארק בחיים.

כל העניין הזה של ליצור אינטראקציה אינטימית עם בני אדם

אחרים, נשים, גברים, גם וגם, בכל מיני סיטואציות .

זה היה מאוד מרגש ומאוד מעניין ומאוד מסקרן, ומאוד המון

דברים, וזה גם המון סחף אותי, לאו דווקא למקומות שהיו

נכונים לי.

ו...

אני לא מתחרטת על שום דבר.

אני בערך בגילך החלטתי שאני לא אתחרט על שום דבר

בחיים שלי, כי הכל זו איזושהי התנסות .

אז אני אומרת גם לך, כאילו, יקרה כל מה שאמור לקרות .

רק תזכרי את הניסוי הזה, שיש לך את האפשרות להתנסות בו

עכשיו, שיצא לך לפגוש את הידע של העיצוב האנושי בגילך,

ולראות איזה התנסות יש כשאת מגיבה מהבטן, ואיזה התנסות

יש כשאת הולכת על משהו מתוך מחשבה כזו או אחרת.

רק לראות את ההבדל בין התנועות האלה, ולזכור להתבונן גם

כשנסחפים לתוך חוויה כזאת או אחרת.

היכולת לקבל את מי שאת ואיך שאת היום, היא מדהימה.

אהם.

יחד עם זאת, ככל שתתבגרי יותר, ותצאי מהבית של ההורים,

של המשפחה, מתוך הקן הבטוח הזה שיש לך וזה ישלח אותך

לכל מיני התנסויות אחרות בחיים, אז אני גם אזכיר לך או

אמליץ לך לקחת איתך את המקום הזה של תמיד לאפשר

לעצמך את הזמן להיות לבד ולתת לחוויה להתעכל.

היה משהו, היית איפשהו, עשית משהו, פגשת מישהו, לא

משנה, כל חוויה הכי משעממת שיכולה להיות, כן? אבל אם יש

לך בסופו של יום את האפשרות של זמן לבד, לעכל את

הדברים, ושוב, זה לאו דווקא קורה באופן מודע, אלא זה פשוט

קורה בתוך המערכת שלנו .

אנחנו יכולות לצפות בזה קורה ולפעמים זה קורה מאחורי

הקלעים, רק כי נתנו את הזמן מנוחה מאנשים לעצמנו, וכל

העיבוד הזה קורה מאחורי הקלעים ואז...

שתיק ה

נשימ ה

פשו ט

מורכב:

כשנכון אז השיעור עולה על פני שטח התודע ה

ולמדנו את מה שלמדנו מהחוויה וראינו את מה שראינו מתוך

אותן שגיאות או טעויות שהיו והחוויה הבאה תהיה אחרת או

קצת אחרת.

שתיק ה

נשימ ה

פשו ט

מורכב:

זהו,

אני רואה ש... בא לי להציע לך שאם בא לך לשתף מתישהו,

איכשהו, מתי שבא לך, את ההתנסות הזאת מהחוויות שלך,

של איך זה עובד לך, כל הניסוי וטעיה הזה,

אז את ממש מוזמנת .

זה נחמד לי סך הכל.

הגעתם עד כאן - אני מסיקה מכך סבלנות יש לך - ומבחינתי זה אומר שגם תקווה יש

כך שלסיום, הנה עוד שיעור בונוס:

היה מבלבל, מסקרן, סוחף, משעמם, לא ברור, קולע בול ובטח עוד כמה מילות תיאור שאתם יכולים לתרום

ככה זה כשהמיינד מפרש את החיים, נוצר בלאגן מנטלי שלפעמים בהיר כשמש ולפעמים הרסני כמו הוריקן

ועל זה האנושות מסתמכת בקבלת ההחלטות ...

לא נותר לנו אלא

אסטרטגיה וסמכות פנימית