עם בוא הברורים

נכתב ע"י עידו לא יודע

מתישהו אז

ברור לך שיש אנרגיה שמגיעה מ״היכן״ ברור לך שהיא זורמת ״לאנשהו״ ברור לך שאין זה משנה יותר. ברור לך שזה משנה את זרימת האנרגיה.

הרעיונות חולפים וזרמי החשמל המחשבתיים עובדים ללא הרף. כמו גמדי החלומות, מגשימים מטרה לא מושגת. הם רצים כמו עכברים בגלגל למלא את כל המשאלות שמעולם אף אחד לא ביקש.

התנועה זרמה כבר אז והתנועה תזרום גם לאחרי. לך כל זה ברור והוא עדיין לא נכנע למציאות הזו.

ותוהו ובוהו חדשים כמו יוצרים משהו חדש, משהו שלא היה קיים. אך כל זה היה קיים כבר קודם ויהיה קיים אחרי.

שבי והתבונני, ילדה יקרה, בכל המתרחש. בכל עת תוכלי לשוב אל השולחן ולכתוב מכתב עם כל משאלותייך אל חברך היקר.

שבי והתבונני, ילדה יקרה, בכל אותה תנועה מתרחשת ואיך כל המשאלות שלא העזת לבקש מתגשמות אחת-אחת, כאשר חדלת מלבקש.

כל המשאלות כאשר, ״שבי והתבונני״, והינך שם. הינך רשאית לשבת בכל תנוחה אפשרית. ייתכן שהישיבה תהיה שיבה הביתה בשיבה טובה אחרי חציית כל המדבריות וכל ההרים.

שבי ושובי למקומך הטבעית ילדה-תודעה-יקרה ומיוחדת. פעולות חסרות תועלת מובילות לתוהו ובוהו, ואת רצה ילדה-תודעה-יקרה, כמו אותו עכבר במבוך בחפשך אחר דבר מה.

והוא כבר הדריכך בעבר, ״שבי והתבונני״, אמר. ״גם זה יחלוף״, הוא אמר לך. ״ואם תחפצי בכך, תוכלי לגשת אל השולחן, שם מונחים העט והדף ותוכלי לכתוב את כל משאלותייך ולשלוח המכתב לחברך היקר.״

יש לשוב ולהתבונן ולראות ילדה-תודעה-יקרה, איך החיים הללו מפז הם עשויים. הניחי לרגע לכל המתרחש, שבי והתבונני. היי נוכחת לכל התנועה המתרחשת סביבך. אלוהים כבר יצר זאת פעם והגלגל ממשיך לנוע ולסוב בעזרת כל הגמדים וכל העכברים.

שובי, שבי, בכל מקום אשר תהיי. הבית ממנו יצאת למסעך, הינו הבית בו תמיד היית. לא עזבת מעולם, ומעולם לא היה מסע.

שובי לביתך, אותו הבית, אשר מעולם לא עזבת.

שבי והתבונני בכל המתרחש. שובי אל זכרון הילדות וראי באופן פקוח עיניים את חלומות העתיד הילדיים בעודך עוצמת את עינייך.

הבל הבלים, כבר ידעת זאת ולא שכחת. הבל הבלים, כבר זכרת זאת, אך הגישה למאגר הידיעה אינו ברשותך. הגישה ניתנת בהיחבא, לכן שבי והתבונני. שובי אל המקור, אשר מחוץ לכל אותם צלילים וצורות, אל מחוץ למעגל.

שובי אל כור מחצבתך. מעולם לא עזבת אותו. הקיצי משנתך, התעוררי מחלומך. ״הגיעה העת!״, אומרת אימי. ״הכל כבר מוכן לקבל את…״

תמיד היית כאן ותמיד תהיי כאן והעכברים אשר רצים במעגל רק מרצדים על המסך אשר עתיד להיכבות בלחיצת כפתור על שלט מרחוק.

כך היה וכך יהיה. שבי והתבונני, כי לא הלכת מעולם. מעולם לא יצאת מבטן אימך ומעולם לא חונכת על ידי אביך. מעולם אימך לא הניקה אותך חלב וליטפה אותך. מעולם אביך לא הזהירך מפני סכנות העולם בחוץ.

אביך ואימך הינם את ילדה-תודעה-יקרה. מחלת השכחה, מחלת העיוורון, מחלת ההתעוררות - הכל חדל מלהתקיים.

שובי אל ביתך. שבי והתבונני.

אין כל אפשרות אחרת, ומעולם לא היתה אפשרות אחרת. זאת היית את לאורך כל הדרך. חברייך המתינו לך. משפחתך המתינה לך. אויבייך המתינו לך. כולם הם את והם כלום.

בנשוב הרוח אשר תעלה עימה גרגירי אבק מן האדמה, לא יתהו הגרגירים הנותרים על האדמה אודות היפרדם מאלו שנשאבו עם בוא הרוח.

כךסיפרה לי הרוח החברה.

לכן שבי והתבונני ושובי להיכן שבו שהית כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן.

בקץ פעולת המטוטלת את תתעוררי משנתך. לא אוכל למסור לך את מילת המפתח ולא אוכל לומר את העת להתעורר. מעולם לא ישנת ומעולם לא היה לאן להתעורר. מעולם לא ישנת ומעולם לא היה עבור מה להתעורר.

שבי והתבונני. חיי ומותי. שני והתעוררי. שובי אל ביתך, ילדה-תודעה-יקרה שכמוך.